על קוצר החיים

האם יכול להיות דבר רדוד יותר מאשר אמונתם של אלה המתפארים בידיעת הבאות? הם טורחים ומשקיעים מאמץ רב כדי שיוכלו לחיות טוב יותר: הם מתכוננים לחיים במחיר החיים עצמם! את יעדיהם הם מציבים הרחק בעתיד, אלא שדחייה כזאת דינהּ בזבוז נחרץ של החיים: היא מושכת מידיהם כל יום בראשיתו, היא חוטפת מהם את ההווה בהבטחת עתידוֹת. המכשול הגדול ביותר העומד בפני החיים הוא ציפייה: היא תלויה ביום המחר ומאבדת את היום הזה. מה שמופקד ביד הגורל אתה מנסה לקבוע, מה שבידך שלך אתה שומט. לאיזו תכלית תכוון? לְמה תשאף. כל הדברים העתידים לבוא נתונים באי ודאות: חיֵה את חייך לאלתר.

על קוצר החיים, חיבורו של הסטואיקן הרומי הדגול, סנקה, הוא הרצאת יחיד שעוסקת בערכו של הזמן. היצירה נכתבה כנראה בשנת 49 לספירה, והיתה ממוענת לפָּאולינוּס,שזהותו אינה ידועה. בחיבור מציע סנקה את הדרך לחיים שבעיניו ראוי לחיות: חיים בהדרכת התבונה, חיים מלאים שבהם הכול נרשם ודבר לא מיותר. חיים שקצרים ככל שיהיו, מספיקים לאדם כדי לדעת שלא חי לשווא, כך שיוכל ללכת לקראת מותו ללא פחד.

הספר כולל אחרית דבר על דמותו של סנקה, שחי חיים מלאי תהפוכות ובחר באחרית ימיו להתבודד ולהקדיש את עצמו לפילוסופיה ולכתיבה כיאה לסטואיקן.

אין בספר אף מילה על אהבה.