הבשורה על פי הטבע

"אני חייב הרבה לטיולַי בטבע. הם עזרו לי להצטייד בבריאות טובה כמו גם בצניעות; סייעו לי לחדד ולכוונן את כל חושַי; הם שימרו את עינַי במצב טוב כל כך שלא הכזיבו אותי ולוּ לרגע במשך כל שבעים וחמש שנותי איתן; הם חידדו את חוש הריח שלי במידה כזו שאני מתענג ביותר על הבשׂמים הטבעיים שבאוויר הפתוח, במיוחד באביב – על משבים עדינים של פריחות הבוקיצה והאֶדֶר והערבה, נשימות היערות, כרֵי האחו, החוף. חוש הריח הבריא והמחודד הזה גרם לי לתעב טבק ולהימלט מחדרים סגורים, ולנטוש את צחנת הערים. אני מתאר לעצמי שכל עולם ריחות הבר הטבעיים סגור בפנֵי משתמשי הטבק ושוכני הערים. חושים שמפותחים באוויר הפתוח מוכוונים למה שמצוי באוויר הפתוח; הם זריזים, מעודנים ודקי הבחנה. כשאני מגיע לעיר, אוזנִי סובלת וגם אפי סובל: השפעת העיר על חושַי קשה וצורמנית; האוזן הלומה, האף מתקומם, והעין מבולבלת. כשאני חוזר, אני יוצא לטבע כדי להירגע ולהחלים, כדי לכוונן מחדש את חושַי."

ג'ון בורוז היה "נטורליסט ספרותי", תלמידו ויורשו הרוחני של הנרי דיוויד תורו וידידם של וולט וויטמן, ג'ון מיור, תומס אדיסון. המסה "הבשורה על פי הטבע" ראתה אור לראשונה בספרו של בורוז Time and Change ב-1912 והיא מובאת פה בתרגומה של ניצה פלד.