איך לקרוא ספר?

״איך לקרוא ספר?״ מלווה ב״ממה יתרשם בן זמננו" – שתי מסות על הקריאה והשיפוט הספרותי.

"ראשית עליי להדגיש את סימן השאלה בסופה של הכותרת. גם אילו יכולתי להשיב לעצמי על השאלה, התשובה הייתה נוגעת לי בלבד ולא לכם. העצה היחידה, באמת, שאדם אחד יכול לתת לזולתו בעניין הקריאה היא לא לקבל שום עצה אלא לזרום עם הרגשות והאינסטינקטים האישיים שלך, לסמוך על ההיגיון שלך, להגיע למסקנות שלך בלבד. אם זה הוסכם בינינו, אוכל עתה להיות חופשייה להעלות כמה רעיונות והצעות, משום שאתם לא תאפשרו להם לכבול את עצמאותכם, שהיא האיכות החשובה ביותר שיש לקורא. אחרי הכול, איזה כלל או חוק אפשר להחיל על ספרים?" [מתוך "איך לקרוא ספר?"]

"לפני הכול, בן זמננו יתרשם אך מעט מהעובדה ששני מבקרים סביב אותו שולחן, באותו רגע, יבטאו דעות שונות לחלוטין על אותו ספר. כאן, בצד ימין, הוצהר שהוא יצירת מופת של הספרות האנגלית; ובה בעת בצד שמאל, שהוא רק מצבור של נייר מבוזבז, שאם האש לא תכבה בגינו, יש להשליכו ללהבות. יחד עם זאת, שני המבקרים מסכימים בנוגע למילטון וקיטְס. הם מגלים רגישות מעודנת, וללא ספק גם התלהבות אמיתית. רק כאשר הם דנים ביצירות סופרי הדור הם בהכרח מגיעים לידי קטטות. הספר שהתפרסם לפני כחודשיים ועומד לדיון, מהווה בד בבד תרומה חשובה לספרות האנגלית, ותערובת של בינוניות יומרנית. זהו ההסבר; זו הסיבה לשוני ביניהם." [מתוך "ממה יתרשם בן זמננו"]

וירג'יניה וולף נולדה בלונדון בחורף 1882. הוריה היו אנשי ספר – האם בת למשפחה שבבעלותה הוצאת ספרים נחשבת והאב, לסלי סטיבן, סופר, עורך ספרותי, היסטוריון ומבקר ספרות בעל שם. ןירג'יניה וולף הטביעה את עצמה למוות באביב 1941 בנהר Ouse הסמוך לביתה בחבל סאסקס. גופתה נמשתה מן המים ב-18 באפריל 1941.