לב המודעות

לָגיטא יש קול אחד בלבד, קולו של אַשְׁטָאוַקְרָה, קולהּ של חמלה יחידה במינה ובהירות בלתי מתפשרת.

זו אינה פילוסופיה תיאורטית כי אם סוג של ידע. אַשְׁטָאוַקְרָה מדבר כאדם שמצא את דרכו וכעת מבקש הוא לחלוק אותה עם אחרים. שירו הוא תעתיק מעשי וישיר של חוויה, תאור מרחיק לכת של אמיתוֹת בל־יתוארו.

אשטאווקרה מסיים את הגיטא בשׁוּרה של שאלות  חסרות מענה, שאין להן ולא כלום עם עצמי אינדיבידואלי כלשהו. מהם טוב ורע? מהם החיים והמוות? החופש והשעבוד? האשליה והעולם? הבריאה וההתמוססות? העצמיות והלא־עצמיות?

המיסטיקן נִים קָרוֹלי בָּבָּה כינה את האַשְׁטָאוַקְרָה גיטָא "הטהור שבכתבי הקודש". יופיהּ בשקיפותהּ, בטוהרתהּ הנלהבת והמושלמת.

עוד על הספר:

לב המודעות: קטע מתוך האשטאוקרה גיטא, מעריב, 2009