חירייה: על צחנה ויופי

ד"ר מרטין וייל היה אוצר ראשי ואחר כך מנכ"ל של מוזיאון ישראל בירושלים בשנים 1996-1973. כאשר יצא לגמלאות, החליט להקדיש את מרצו להבראת הר הזבל חירייה ולהפיכתו מהתגלמות של טיפול לא נכון בזבל ושל הזנחה סביבתית - לסמל מופשט של עשייה תרבותית, חברתית וסביבתית. והנה מקץ יותר מעשור של תכנון ומאבקים, שבו נעזר בתמיכת קרן ברכה הפילנתרופית שאותה הוא מנהל, מתחילים לבצבץ סימניו הראשונים של פארק מטרופוליטני גדול. הספר מספר על המחשבות, על התפישות, על האירועים, על התכנונים ועל המאבקים, התקוות והנפילות, ועל פועלם וסגנונם של אנשי-המפתח שליוו את הצעדים הראושנים של הקמת פארק אריאל שרון. על רשמיו מביקור בחירייה כתב חיים גורי בהקדמה לספר: "נזכרתי באלכימאים שביקשו להפוך מתכות לזהב. כאן ב´מזבלת חירייה´, ההופכת לעינינו לפארק לאומי ולאתר מחזור ראשון במעלה, ראינו כיצד נעשות האשפה והפסולת מוצרים מעניקי חיים המשמרים את ביבתנו, מגוננים עליה ויוצרים בה ערכי יופי לישראלים ולתיירים שיבואו".