אימא איקס

מורשת

 יָדְךָ בְּיָדִי

וַאֲנִי לְבַדִּי, בְּנִי

לוֹמֶדֶת מָה זֶה אִמָּא

דּוֹר שֵׁנִי לְאִמָּהוּת שֶׁלֹּא

הָיָה בָּהּ דָּבָר מִמָּה שֶׁאֲמוּרָה

לִהְיוֹת אַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ. מֻכְרָחָה

לִשְׁבֹּר אֶת הַמּוֹרֶשֶׁת, לְדַלֵּג מֵעַל הַזִּכָּרוֹן

לֶאֱהֹב אוֹתְךָ, כַּף יָד קְטַנָּה עַל לִבִּי

כַּף יָדִי עַל חָזְךָ, פּוֹעֵם בְּקֶצֶב מָהִיר

אַתָּה יָשֵׁן, וַאֲנִי אִמָּא שֶׁלְּךָ

בְּכָל זֹאת לָמַדְתִּי מַשֶּׁהוּ

זֶה עָמַד עַל הַסַּף

מַשֶּׁהוּ עִקֵּשׁ

חִכָּה

עשר שנים אחרי שפרצה לתודעה הספרותית בישראל עם ספר שיריה הראשון מחר נעבוד (טנג'יר 2014), אחרי נובלה גרפית ושלושה ספרי פרוזה שהאחרון בהם תורגם לאנגלית (יריתי באמריקה, אחוזת בית 2023), תהילה חכימי סוף סוף מפרסמת את אימא איקס, ספר שיריה השני שכה רבים ציפו לו. בינתיים חכימי נעשתה אֶם, ומפרט יחיד בַּחברה הפכה לחלק ממנגנון משפחתי. אבל העבודה, או המכונה, לעולם נשארת.

"החיבור המעניין שחכימי יוצרת בין מנגנוני המכונה למנגנוני השפה הוא שנותן לספר את טעמו המיוחד".
- (שירה סתיו, ספרים הארץ, על מחר נעבוד, טנג'יר 2014)

אימא איקס הוא חוליה חדשה ומרגשת בשרשרת יצירותיה של תהילה חכימי. בספר כמה חטיבות המתכתבות זו עם זו, שהשירים בהן עוסקים בנשיות, בעבודה, בילדות, במקום ובזמן הזה, וגם שירים המדברים את הגוף הנשי, הפרטי, את רגעיו הראשונים באימהות, אבל לא רק אותו. המצב התודעתי־פואטי הייחודי של חכימי – מי זו המדברת אל מי, האם זה דיבור מן הפנים אל הפנים או מן החוץ אל הפנים – חוזר במלוא תפארתו בספר זה.