פתאום בעומק היער

בכפר מבודד, מנותק מן העולם, חיים התושבים באימה מפני הלילה ומפני היער שהכפר גובל בו. שכן לילה אחד, לפני שנים רבות, כשתושביו המבוגרים של הכפר עדיין היו הילדים, נעלמו ממנו כל בעלי-החיים ולא שבו להיראות עוד. עבור ילדי הכפר החיות אינן אלא שמועה, ספור בדים שחלק מהמבוגרים מספרים בלחש. דבר אינו ידוע על מאורעות אותו הלילה, להוציא העובדה שהאחראי להיעלמות בעלי-החיים הוא השד נהי. מיה ומתי, שני ילדים אמיצים שסוד משותף מרחיק אותם משאר הילדים ועושה אותם מטרה ללעגם, מרהיבים עוז ונכנסים אל עומק היער כדי לגלות את האמת על בעלי-החיים ועל השד נהי.
את מסעם של מיה ומתי אל האמת אפשר לקרוא ביותר מדרך אחת: כאגדה מודרנית לילדים ולמבוגרים כאחד, כמשל על גורלם ומקומם של החריגים בחברה שאינה סובלנית כלפי השונה ויוצא הדופן, או כביקורת על סיפורים היסטוריים המשרים עיוורון ומעצבים את המציאות. כל אחת מהדרכים לקרוא את פתאום בעומק היער כשרות, אולם הצטמצמות לאחת מהן אינה אפשרית.
הלשון המיוחדת לעמוס עוז והקסם הפיוטי השרוי על האגדה המכשפת הזו גורמים לקריאה אחת להדהד באחרת ומטלטלים את הקורא בלי הרף בין שלוש האפשרויות.
 
עמוס עוז, מבכירי הסופרים הישראלים, הוא חתן פרס ישראל ופרס גטה לספרות. מספריו הקודמים: "מקום אחר", "בארצות התן", "מיכאל שלי", "הר העצה הרעה", "קופסה שחורה", ו"סיפור על אהבה וחושך".