על שיר ושירה – ספרי שירה בסיפור פשוט (ובכלל)

"כל משורר גדול

כולל בשירתו את העולם כולו

באופן המיוחד רק לו"

(פייר עמנואל)

שירה. היא מלווה אותנו לכל אורך החיים, מינקות ועד מותנו. היא מוכרת עוד משחר ההיסטוריה ונפוצה בתרבויות שונות בכל רחבי העולם. היא מרגשת, היא בועטת, היא נוקבת, היא בלתי מושגת ובאותה נשימה היא גם יומיומית וארצית.

בתרבות היהודית, השירה מלווה אותנו עוד מימי התורה, ואנחנו פוגשים אותה לראשונה ב"שירת הים" בספר שמות, אותה שרים בני ישראל לאחר חציית ים סוף. בהמשך התנ"ך מופיעים עוד שירים רבים, שביניהם גם שני ספרי שירה שלמים: "תהילים" המורכב מרצף שירי תפילה לה', ומגילת "שיר השירים" שכולה שירי אהבה וגעגוע בין זוג אוהבים (הסיבה לצירוף

מגילה זו לתנ"ך העסיקה חוקרים רבים לאורך השנים ועדיין אין על כך קונצנזוס).

ניתן להבדיל בין שני סוגים עיקריים של שירה. "שירת קודש" עוסקת בעניינים דתיים ובעיקר מתאפיינת בשירי אהבה, תחינה ותודה לה'. "שירת החול" עוסקת בענייני היומיום כגון אהבה, שירי יין, שירי ילדים ועוד. בשני המקרים יכולה השירה לשרת ככלי לספר סיפור.

חלוקה חשובה נוספת היא לשירה מדוברת המושרת בעל פה, ולשירה כתובה. כפי שכתבנו בהתחלה, שירה מופיעה בתרבויות שונות ברחבי העולם, והיא מוכרת גם מתרבויות ללא כתב. על פי מסורת מקובלת "השבטים האבודים" בהודו, הם צאצאיהם של בני שבט מנשה אשר הוגלו מארץ ישראל בגלות עשרת השבטים לפני מעל ל-2500 שנה, ונדדו עד לסין עם ספר תורה כתוב. במאה ה- 3 לספירה הם גורשו מסין ונגזל או אבד ספר התורה שהיה בידם. החל מתקופה זו תורתם הועברה בעל פה מדור לדור בסיפורים ובשירים, וכאשר הגיעו מיסיונרים במאה ה- 16 לצפון-מזרח הודו בה התיישבו, הם מצאו אותם שרים על "ציון" ועל ירושלים. כיום, בני קהילה זו עולים לארץ ונחשבים יהודים לכל דבר.

השירה המדוברת, הן שירת הקודש והן שירת החול, שימשה להעברת מידע, לצרכי חינוך ולשימור המסורת לאורך דורות בכל רחבי העולם. במערב אירופה, זמרים נודדים השתמשו בה לתפקידים טקסיים ודתיים והחדירו בה מיתוסים חברתיים, סיפורים דתיים ואף השתמשו בה לעתים על מנת להפיץ נושאים אקטואליים ברחבי הארץ בתקופה חדשות עוד לא היו משודרת

לכל בית.

כיום, שירה מלווה את חיינו באופן יומיומי. היא נחשבת יצירה אמנותית ודרך הבעה עצמית של המשורר. המשותף לרוב השירים הוא הבעה של העולם בצורה פיוטית שבמקרים רבים מתאפיינת בדימויים רבים. בחלק מהמקרים היא מתאפיינת בשורות קצוצות, במשקל ובחריזה מוקפדים. בשירים אחרים נזנחו חלק או את כל המאפיינים הנ"ל.

אנחנו פוגשים אותה בגיל ינקות עם שירי הילדים ששרים לנו ההורים, היא סובבת אותנו גם

בשירים המשותפים סביב שולחן השבת או החג, ביומיום אנחנו מוקפים בתרבות המוסיקה המלאה בשירי הנאה, מחאה ובסגנונות מגוונים נוספים, ואפילו את המוות מלווים שירי זיכרון המשמרים תחושות וסיפורים מהעבר האישי והלאומי.

היום אנחנו נוטים להבדיל בין "שיר" שמקובל להתייחס אליו כטקסט מושר עם לחן, לבין "שירה" שהיא שם כולל יותר ליצירה שירית, אשר אינה חייבת להיות מלווה בלחן. בניגוד לשירים הרבים המקיפים אותנו בכל מקום ובכל זמן, דווקא השירה שאינה מולחנת נדחקת הצידה בשגרת היומיום.

השירה מביאה נושאים ורבדים שפעמים רבות אינם באים לידי ביטוי במוסיקה השירית הפופולארית. יש בה עומק רב ולעתים היא קשה יותר להבנה ודורשת עבודת ניתוח על מנת להבינה במלואה. שירה מסוג זה עשויה לעוררה מחשבה ולפגוש את הקוראים בצורות שונות, כאשר כל אחד מאיתנו יכול להבינה ולהתחבר אליה בדרכו.

גם

בחיינו הבוגרים, לא קל לספק לעצמנו הזדמנויות להעמיק במחשבה פילוסופית ובניתוח טקסטים עמוקים. עבור רבים מאיתנו, קריאת ספר עיוני פילוסופי היא משימה שנתקשה מאוד להגיע אליה. ספרי שירה עשויים לספק פתח לעולם הזה באופן נגיש ונוח. ניתן להנות משירה גם ללא ניתוח מעמיק, ואם נבחר משוררים שאנחנו מתחברים לסגנון הכתיבה שלהם ונקדיש

זמן קצר לקריאה ולמחשבה, אנחנו צפויים לזכות בהשראה שתלווה אותנו לאורך זמן.

יש אינספור ספרים מומלצים, גם אם נגביל את עצמנו לרגע רק לשירה העברית.

בין המשוררים הגדולים של ישראל נוכל למצוא את ח.נ. ביאליק, נתן אלתרמן, לאה גולדברג, רחל, יורם טהרלב, יונה וולך ועוד (אפילו ש"י עגנון, שכתב את הספר "סיפור פשוט" שעל שמו קרויה חנות הספרים שלנו, הוציא גם ספרי שירה). גם היום משוררים צעירים מקבלים מקום של כבוד, חלקם כיוצרים נישתיים יותר, כמו משוררי שירת "ספוקן וורד" (כגון עדי קיסר) וחלקם, כמו נעם חורב, אף פרצו אל תרבות המיינסטרים וספריהם נחשבים פופולאריים ואהובים מאוד.

כדי למצוא את הספר המתאים לכם, תוכלו לפתוח כל אחד מספרי השירה הנמכרים אצלנו

בסיפור פשוט, לדפדף ולקרוא מספר שירים (או לחפש באינטרנט אם אתם מזמינים אונליין) וכך תגלו בקלות לאיזה משוררים ולאיזה סגנונות שירה אתם מתחברים.

נסכם בסיפור קצר, על הקשר בין שירה כתובה ומדוברת: בהרצאותיו, יורם טהרלב, ממנו נפרדנו לאחרונה, נהג לספר על ספר שירים שכתב כילד. הספר אבד והוא לא הצליח לשחזר במדויק אף אחד מהשירים שנכתבו בו. מאז נהג טהרלב ללמוד בעל פה את מילות כל שיריו, ובהופעותיו, הוא נהג לדקלם את שיריו בעל פה במקום לקרוא אותם מהטקסט הכתוב.

הסיפור הזה מערפל את ההבדלים בין השירה הכתובה והמדברת, ואולי גם בין שיר לשירה. הניסיונות להכניס את השירה להגדרות ברורות נדונו כישלון, ואולי אין בכך כל צורך, כל עוד אנחנו מצליחים למצוא את ספרי השירה המתאימים ולצלול לתוכם.