תחנות בחייה של לאה גולדברג
לאה גולדברג היא בין המשוררות המוכרות, החשובות והאהובות בישראל וכלת פרס ישראל לספרות לשנת 1970. גולדברג היא משוררת, סופרת, מחזאית ומתרגמת שכתבה ספרים ושירים רבים לילדים ולמבוגרים, והייתה גם פרופסור לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים.
קורות חייה
גולדברג נולדה בעיר קניגסברג שבפרוסיה המזרחית, גרמניה (רוסיה של היום) בשנת 1911. בילדותה התגוררה המשפחה בקובנה שבליטא, אך הם נאלצו לברוח לתוך שטחה של רוסיה במהלך מלחמת העולם הראשונה.
אחרי המלחמה כאשר חזרו לליטא, הואשם אביה בקומוניזם ונלקח לעינויים של 10 ימים על ידי חיילים ליטאים מהצבא הלבן, דבר שגרם לו לדחק פוסט טראומטי שהתפתח בהמשך למחלת נפש (בה עסקה גולדברג בהמשך בספריה).
בנעוריה למדה גולדברג פילוסופיה בגימנסיה העברית בקובנה. בהמשך למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטאות קובנה, ברלין ובון ועשתה את הדוקטורט שלה באוניברסיטת בון, על הניב השומרוני. עם סיום לימודיה חזרה גולדברג לליטא ועסקה בהוראת ספרות בגימנסיה העברית בעיר ראסיין.
ב-1935 עלתה גולדברג לישראל וחברה בסיוע אברהם שלונסקי לחוג "יחדיו" של אלתרמן ושלונסקי. באותה שנה יצא לאור ספר שיריה הראשון "טבעות עשן", שכלל בין היתר את שירה "ימים לבנים" שהולחן בהמשך על ידי שלמה יידוב.
שנה לאחר מכן עלתה לארץ גם אמה והן עברו להתגורר יחד בתל אביב.
ב-1940 יצא לאור ספר שיריה השני "שיבולת ירוקת העין". בתקופה זו כתבה גם ספרי ילדים רבים כגון "ידידי מרחוב ארנון", "מה עושות האיילות" ו"המפוזר מכפר אז"ר".
גולדברג נהגה לכתוב גם עבור העיתונים "במחנה", "דבר" ועיתונים נוספים, בהם גם פרסמה משיריה (למשל "את תלכי בשדה"/ "האמנם" שפורסם בעיתון "דבר") ונמנתה עם עורכי "דבר לילדים".
היא ערכה עיתון לילדי יהדות התפוצות בשם "אורות קטנים" וגם עבדה כמורה בבית ספר וכעורכת ספרי ילדים בספרית פועלים.
ב-1950 עברה להתגורר עם אמה בירושלים בעקבות התחלת עבודה כמרצה בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית.
ב-1960 ייסדה גולדברג את החוג לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית, ועמדה בראשו כ-10 שנים עד למותה.
לאה גולדברג היתה ידועה כמעשנת כבדה, והיא נפטרה ב- 15 בינואר 1970 מסרטן הריאות. היא נקברה בהר המנוחות בירושלים בחלקת הפרופסורים. גולדברג מעולם לא הקימה משפחה. את פרס ישראל בו זכתה בשנת פטירתה, קיבלה בשמה אמה שהוסיפה לחיות כ-11 שנים אחריה.
יצירתה
שירתה של גולדברג, העומדת במרכז יצירתה, היא מודרניסטית באופן מובהק. שירתה של גולדברג עסקה בנושאים אישיים ואוניברסאליים (בשונה ממשוררים רבים בני תקופתה שעסקו רבות בשירה לאומית) והיא הרבתה לכתוב על נוף ילדותה, על נופי הארץ וכן על הקרע מהארץ בה נולדה ואליה התגעגעה.
על אף שלא היו לגולדברג ילדים משלה, היא כתבה גם יצירות רבות לילדים, ובהם רבים מספרי הילדים המוכרים והאהובים ביותר עד היום, כגון: "דירה להשכיר", "איה פלוטו", "ניסים ונפלאות", שירים כגון "מדוע הילד צחק בחלום", "פזמון ליקינטון" ועוד.
גולדברג כתבה גם מעט ספרים למבוגרים והייתה חובבת אומנות פלסטית, אותה יצרה לצד יצירתה הספרותית והפואטית.
יצירות בולטות
ידידי מרחוב ארנון
קובץ סיפורים הכולל ארבעה סיפורי ילדים המתארים את הווי החיים של תל-אביב של ראשית שנות הארבעים, ובמיוחד את הווי רחוב ארנון בו התגוררה באותם הימים.
המפוזר מכפר אז"ר
ספר ילדים המספר את סיפורו של איש מפוזר אשר עולה על רכבת שאינה עובדת ומנסה להגיע איתה מתל אביב לירושלים.
דירה להשכיר
בין ספרי הילדים והמוכרים ביותר של גולדברג. זהו למעשה קובץ של 3 סיפורים לילדים" "דירה להשכיר", "כך ולא כך" ו"מעשה בשלושה אגוזים".
איה פלוטו
פר ילדים אותו חרזה גולדברג על פי סיפור מאויר של ארי ודינה רון, בני קיבוץ מגידו, סיפור אותו חיברו השניים עבור בתם התינוקת אסנת.
מה עושות האיילות
ספר שירי ילדים הכולל בתוכו שירי ילדים רבים מוכרים ואהובים עד היום.
והוא האור
רומן בעל יסודות אוטוביוגרפיים המספר על נורה, סטודנטית לארכיאולוגיה בת 20, שאביה חוזר מאשפוז במוסד פסיכיאטרי, עובדה שהיא משתדלת להסתיר וגם להתנתק ממנה, אך ככל שהיא משתדלת להסתירה, החולי הנפשי מציץ לחייה בדרכים שונות.
מכתבים מנסיעה מדומה
ספר הפרוזה הראשון של המשוררת לאה גולדברג. הוא ראה אור לראשונה ב-1937 - זמן קצר לאחר עלייתה ארצה - אך מאז כמעט שלא נדפס עוד.
זהו רומן-מכתבים קצר שבמרכזו עומדת רות, בת-דמותה של המחברת. מכתביה של הגיבורה מגוללים את סיפור פרידתה המיוסרת מעמנואל אהובהּ, ובעקיפין גם מאירופה מולדתה: הם מתעדים מסע שהיא עורכת במערב היבשת, וכבר נשמעים בהם אותותיה מבשרי הרעה של התקופה.
טבעות עשן
ספר שירים שהוא ספר הביכורים של גולדברג. הספר יצא לאור בשנת עלייתה ארצה. בין השירים המופיעים בו "טבעות עשן", "ימים לבנים" ו"לתמונת אמא".
מתוך השיר "ימים לבנים":
"ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה.
שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר.
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה.
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר."
נסיים בשיר אהוב עלינו במיוחד, בו מתארת גולדברג את געגועיה לארץ מולדתה, ואת הקרע שהיא חשה בינו לבין האהבה לארץ ישראל:
אילנות
כאן לא אשמע את קול הקוקיה,
כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג,
אבל בצל האורנים האלה
כל ילדותי שקמה לתחיה.
צלצול המחטים: היה היה
אקרא מולדת למרחב השלג
לקרח ירקרק כובל הפלג,
ללשון השיר בארץ נכריה.
אולי רק ציפורי מסע יודעות
כשהן תלויות בין ארץ ושמים
את זה הכאב של שתי המולדות.
איתכם אני נשתלתי פעמים,
איתכם אני צמחתי, ארנים,
ושורשי בשני נופים שונים.
רבים מספרי הילדים, הפרוזה והשירה של לאה גולדברג מופיעים באתר של סיפור פשוט. אנו מזמינים אתכם לבחור לכם ספר ולהישבות שוב בקסמה של משוררת מופלאה זו.
