ואני מה אכפת לי השעון // אדם רצון - מפגש קריאה

בספר שיריו השני, אדם רצון משחק עם גבולות הז'אנר ובוחן  את טיבה של השירה עצמה בתוך החיים. אך אולי, לפני הכול, זוהי שירה בשני קולות: קול הסבתא וקול הנכד. זו שירה שהיא קודם כל שיחה בין הנכד והסבתא בתקופת מגפת הקורונה, או כמילות השיר הלפני־אחרון: היא ציטוט, לפני הכול. אחר־כך הקשבה עדינה ודקה.

כתב היד הוא עדות של זיקנה נוכח החיים והמוות, נוכח השעון המתקתק, נוכח מגפה ובדידות. זוהי גם עדות של אהבה ופחד, של יופי וכיעור, של ליווי אל המוות ושל חיים, למרות הכול, וכמובן, של מערכת יחסים קרובה ואינטימית בין סבתא לנכד, ששניהם פוסעים יחד אל אותו המקום, שממנו יחזור, אולי, לעת עתה, רק אחד מהם.